הסכם ממון וצוואה

"לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ" אפשר להתווכח לגבי הדבקות של הישראלים בתורה, אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שאת החלק הספציפי מהפסוק הזה (בראשית ב', יח) הישראלים הפנימו באדיקות. בכל פעם שפרק א' נגמר, בין אם זה במקרה של גירושין, או חו"ח פטירה של בן/בת הזוג, ברובם המוחלט של המקרים יגיע השלב בו נפתח פרק ב בחיי הצדדים, והם יתחילו לחלוק את חייהם עם בן/בת זוג חדשים (גם אם הפעם הם לא ירגישו צורך לעבור ברבנות). ישראלים רבים סבורים שלפרק ב' מספיק הסכם ממון טוב, שיגן על מה שצברו בפרק א, ואז הם "מכוסים", אלא שטעות בידיהם – הסכם ממון מטפל רק בחצי מהבעיה (הפוטנציאלית), שכן הסכם הממון מסייע לקבוע עם איזה רכוש כל צד יוצא כאשר הקשר נגמר בדרך של פרידה, אך הוא לא יכול לסייע לנו לקבוע מה מגיע לבן/בת הזוג היה והקשר שלנו ייפקע בדרך של פטירה. הסכם ממון – כשמו כן הוא – מתנה על הזכויות המגיעות לצדדים מחוק יחסי ממון (וההלכות הקשורות בשיתוף בין בני זוג), אבל הוא אינו מתנה ולא יכול להתנות על הזכויות המגיעות לבני זוג מכוח חוק הירושה. וזו הסיבה שלצד כל הסכם ממון טוב, צריכה להיות מנוסחת צוואה טובה, שמתכתבת עם הוראות הסכם הממון ומשלימה אותו, ובכך נוכל להיות שקטים שהזכויות שצברנו בפרק א' לא יילקחו (מאיתנו או מילדנו היורשים אותנו), ככל ופרק ב' יסתיים, מכל סיבה שהיא. מכירים אנשים שפתחו פרק ב' וחשוב להם לשמור על מה שצברו בפרק א'? הפנו אותם אלי לפגישת ייעוץ ואשמח לסייע להם לשמור על זכויותיהם.